כשזה נוגע לפנסיה, הדבר הראשון שאנחנו מסתכלים עליו הוא דמי ניהול ותמיד נשאף להוזיל ולהוריד אותם כדי לשלם כמה שפחות. זה אחלה וחשוב כן? אבל נתון שישפיע בצורה משמעותית יותר על גובה הפנסיה העתידית שלנו הוא התשואה והגיע הזמן שנקדיש מחשבה גם לזה.
במחקר שעשו במכון ון ליר הם בדקו פרמטרים שונים ואת מידת השפעתם על הפנסיה של החוסכים. המחקר מראה כי הפרמטר המשמעותי ביותר הוא התשואה שהקרן מצליחה להשיג על הקרן. פער של אחוז שלם בתשואה לאורך חיי החיסכון גורר הבדלים של כמעט 20% בקצבה החודשית בגיל הפרישה. מנגד, השפעת דמי הניהול היא קטנה יותר: אילו ירדו דמי הניהול לאפס הייתה הצבירה שלנו גבוהה יותר בכ-11% וזאת לעומת דמי ניהול של 0.3% מהצבירה ו-3.5% מההפקדה (דמי ניהול יחסית גבוהים היום ואף גבוהים מהממוצע בשוק - המחקר נערך ב-2017). סביר להניח שאל מול דמי ניהול ממוצעים ב-2020, הפער יורד למספר חד ספרתי.
אז נכון, על דמי ניהול אנחנו יכולים לשלוט ולעשות מו"מ ולגבי התשואה אף אחד לא מבטיח לנו כלום אבל השאלה היא האם אנחנו נמצאים במסלול השקעה שמתאים עבורנו? האם החוסכים הצעירים מנצלים את אחד הרכיבים העוצמתיים שיש להם כדי להגדיל את הפנסיה והצבירה שלהם - רכיב הזמן.
הכירו את המודל הצ'יליאני
בתחילת 2016, נכנסה לתוקף הרפורמה שביקשה לקבוע את מסלולי ההשקעה של החוסכים לפי גילם. המודל הזה שנקרא המודל הצ'יליאני למעשה מבקש להתאים את רמת הסיכון של כספי החיסכון לגיל החוסכים, כלומר רמת הסיכון גדולה יותר בגיל צעיר ובהתאם, רמת סיכון הולכת וקטנה ככל שמתקרבים למועד הפרישה.
כדי לעשות את זה חילקו את אוכלוסיית החוסכים לשלוש קבוצות עיקריות: חוסכים עד לגיל 50 חשופים לכ– 45% מניות. חוסכים מגיל 50 עד 60 חשופים לכ– 35% מניות וחוסכים מעל לגיל 60 חשופים לכ- 20% מניות.
המסלולים האלו כיום הם ברירת המחדל. כלומר אם אין לכם מושג באיזה מסלול השקעה אתם או שאתם לא זוכרים שבחרתם כזה - אז סביר להניח שאתם נמצאים באחד ממסלולי ההשקעה האלו, תלוי בגיל שלכם כמובן.
האם מה שטוב בצ'ילה טוב גם לכם?
באופן כללי המודל הצ'יליאני מבטא עיקרון נכון אבל ברגע שהמדינה מיישמת אותו באופן גורף ורחב אז ברור שהוא לא יכול להיות מיטבי עבור כולם. העיקרון של המודל הצ'יליאני אומר שככל שיש לנו יותר זמן עד הפרישה ניתן לקחת יותר סיכונים. לפני שמקבלים אלרגיה מהמילה סיכון צריך להבין שבעולם הפיננסי יש קשר הדוק בין סיכון לבין תשואה. באופן פשטני, ככל שאנחנו מוכנים לקחת יותר סיכון, אנחנו רוצים לקבל פיצוי על הסיכון ולכן סיכון גבוה יותר מגיע עם פוטנציאל לתשואה גבוהה יותר.
האם זה אומר שצריך להתפרע ולקחת מסלולים עם חשיפה גבוהה לסיכון כי אתם רוצים להגדיל את הפנסיה? לא בהכרח. צריך לעשות את זה בחוכמה ואחת השאלות המרכזיות שאתם צריכים לשאול היא מה טווח ההשקעה שלכם?
עבור חוסך בן 35 לדוגמה, עם טווח השקעה ארוך מאוד, הסיכון עדיין קיים (סיכון בהשקעות תמיד קיים) אבל השאלה מה הסיכון הזה יעשה לרמת החיים שלו כיום ואיך הוא ישפיע עליו כיום. כשיש טווח השקעה ארוך, ההשלכות ההרסניות של הסיכון קטנות משמעותיות כי גם אם מחר השווקים יקרסו ב-40% לאותו חוסך בדוגמה שלנו יש יותר מ-35 שנה שנות חיסכון. אז אמנם לא נעים לראות את הכסף ככה מצטמק לו אך סביר להניח שבתקופה הזאת השווקים יתקנו, יעלו ואולי ישברו שיאים חדשים, או אם תרצו - עד הפנסיה זה יעבור.
קחו אחריות
נתוני רשות שוק ההון מראים כי שיעור הנכסים המנוהלים במסלולי הפנסיה המנייתיים הוא יחסית נמוך ביחס לכלל המסלולים. במנורה מבטחים, קרן הפנסיה הגדולה בישראל, מנוהלים במסלול המנייתי כמיליארד שקל וזאת בהשוואה ל-133 מיליארד שקל שמנהלת קרן הפנסיה בכל המסלולים. אם תרצו 0.75 אחוז בלבד נמצא באפיק המנייתי.
אז מי קבע שחשיפה ל-45% מניות היא החשיפה המתאימה לחוסך בן 30 שיש לו כנראה עוד 40 שנה עד הפרישה? המדינה (או ליתר דיוק הרגולטור - רשות שוק ההון וחיסכון). יכול להיות שיש מסלול השקעה נכון יותר עבור החוסך הצעיר? כמובן אין תשובה חד משמעית אך עם זאת בהחלט יתכן שהחשיפה הקיימת היום במסלולי השקעה "הצ'יליאנים" נמוכה מדי לחוסכים הצעירים.
ייתכן שחוסכים המאמינים שהשקעה לאורך זמן במניות עשויה להניב תשואה גבוהה צריכים לבצע צעד אקטיבי ולצאת ממסלול ברירת המחדל שאותו המדינה קבעה ולבחור במסלול מנייתי שם החשיפה למניות גבוהה יותר ויחד איתה גם פוטנציאל התשואה.
חשוב להדגיש, אין כאן המלצה אבל כן יש כאן קריאה לבדוק מה נכון עבורכם. החלטתם להישאר עם המסלול תלוי גיל? אחלה. החלטתם להגדיל את החשיפה והבנתם את הסיכונים והסיכויים? מעולה. החיסכון הפנסיוני שלכם מספיק חשוב מכדי לתת למדינה להחליט הכל מבלי שתהיו אקטיביים.
Comments