הנורה האדומה שמהבהבת בדוחות הבנקים

האם חגיגת ההלוואות של הציבור מתחילה להיות כבדה על כתפי משקי הבית? ניתוח דוחות הבנקים מראה כי מספרם של אלו שלא מצליחים לעמוד בהחזרי ההלוואות עולה. במוקד המגמה נמצאים שני הבנקים הגדולים – פועלים ולאומי

היקף החוב הצרכני (רק מהבנקים) הגיע ביוני 2016 ליותר מ-140 מיליארד שקל. הסכום הזה זה לא כולל יותר מ-300 מיליארד שקל משכנתאות והלוואות שנלקחו על חשבון קרנות הפנסיה. החובות הצרכניים רשמו זינוק מטאורי בשנים האחרונות וכעת הנתונים מתחילים להבהב על חשש כי חגיגת ההלוואות של הציבור מתחילה להיות כבדה על הכתפיים של משקי הבית.

את המגמה המדאיגה ניתן לראות בסעיף שמצביע על כמות ההלוואות שהבנקים מעריכים שלא יצליחו לגבות חזרה. במחצית הראשונה של 2016 הסעיף הזה – רק עבור משקי הבית ורק עבור הלוואות צרכניות (לא כולל משכנתאות) עמד על 518 מיליון שקל – עליה חדה לעומת התקופה המקבילה ב-2015.

518 מיליון שקל הם 0.75% מסך ההלוואות שנתנו הבנקים הגדולים למשקי הבית, זה מספר די גבוה. בתקופה המקבילה אשתקד המספר עמד על חצי – 0.37%. כאשר בוחנים את אותו נתון בשני הבנקים הגדולים – הפועלים ולאומי – מתגלה תמונה מדאיגה יותר. שיעור החובות הבעייתים כבר מגיע קרוב ל-1% – דבר שבהחלט צריך להציב תמרור אזהרה.

עדות לכך שמדובר בעליה חדה בהפסדי האשראי של הבנקים מוצאים היטב כאשר משווים לשנת 2014. באותה שנה עדכן בנק ישראל את כללי החישוב לפיהם הבנקים צריכים להפריש כספים להפסדי אשראי – שינוי שגרם להפרשה גבוהה של כ-450 מיליון שקל בבת אחת. בכל זאת, השוואה ל-2014 מראה כי למרות ההוצאה הגבוהה שנכפתה על הבנקים באותה שנה, שיעור הוצאות האשראי שלהם עדיין היה מעט נמוך יותר מהנתון של יוני 2016.

"אנחנו רואים עליה של משקי הבית שמתקשים לעמוד בהחזרי החובות", אומר בכיר באחד הבנקים. "זה לא דרמה ובגדר הסביר. נמשיך לבחון הלוואות בכללי החיתום המסודרים שלנו". הרבעונים הבאים יאשררו האם מדובר במגמה מדאיגה או שמא בקפיצה חד פעמית. כך או כך צריך לשאול מדוע ישנה בכלל עליה? שום נתון מאקרו משמעותי לא השתנה: השכר הממוצע במשק הוא אותו שכר ממוצע פחות או יותר, שיעור האבטלה עדיין נמוך מאוד ברמה היסטורית והריבית המרכזית במשק עדיין אפסית. אם כן, מדוע?

היקף החוב של משקי הבית (הן מהבנקים והן ממקורות חוץ בנקאים) עמד בחודש יוני על 489 מיליארד שקל – עליה של כ-30 מיליארד בהשוואה לחודש יוני 2015. סקירה של האוצר מלפני מספר חודשים הראתה כי היקף החוב של משקי הבית עומד על כ-41% במונחי תוצר – הרמה הגבוה ביותר. החוב הצרכני של משקי הבית מצליח להניע את פעילות הכלכלה שכן הנתונים מראים כי הצריכה הפרטית זינקה בחציון הראשון של 2016 ב-7.3% – נתון שמשך את צמיחת המשק מעלה.

ממה נובע הגידול?

חוקי הרגולציה של בנק ישראל מחייבים את הבנקים להפריש כספים לאותו סעיף על פי מתווה ברור. ככל שיש יותר הלוואות, כך חייבים יותר להפריש. הדבר הזה גורם לכך שלא רק חובות שבאמת בעייתים זורמים לאותו סעיף אלא נעשות גם הפרשות אוטמטיות בהתחשב בביצועי העבר והוראות המפקח. כך הבנקים מפרישים לא מעט כספים על הלוואות טובות שמשולמות כסדרן- מה שמנפח את אותו סעיף בצורה מלאכותית.

גם כאשר מנטרלים בצורה שמרנית רעשי רקע עולה כי היקף ההפרשות של הבנקים על הלוואות צרכניות של משקי הבית רשם עליה.הנטרול בניתוח זה לקח בחשבון הן ההוראה המחייבת הפרשה מאזנית של מינימום 0.75% והן את ההפרשה האוטומטית להפסדי אשראי (הפרשה קבוצתית) לפי ממוצע 5 השנים האחרונות. מדובר בעליה שצריכה, לכל הפחות, להדליק נורה לבנק ישראל ולפיקוח על הבנקים.